הכלה מאיסטנבול, מה הגברים שבסדרה מלמדים אותנו ?

הכלה מאיסטנבול – טלנובלה חינוכית או שטחית? המשך….

על פניו, עוד טלנובלה, עם סיפור אהבה בלתי אפשרי בין- בן עשירים ממשפחה מיוחסת לאישה ממעד סוציו אקונומי נמוך עם התנגדות נחרצת של האם (טלנובלה קלאסית סטייל "בובה פראית"- בין בין העשירים למשרתת).
אבל- בשונה מכל הטלנובלות עם סיפור האהבה הבלתי אפשרי קורע הלב- הכלה מאיסטנבול מתחת לפני השטח, מחנכת אותנו (ובעיקר את החברה הטורקית המסורתית), על חיי החברה המודרניים, נשים חזקות ועצמאיות, על הכוח שיש בתוכנו, על כך שאסור לוותר, להילחם על מה שמגיע לנו וללכת עם הלב….
ננתח את הדמויות מתחת לפני השטח ומה הם באים ללמד אותנו….

קישור לכתבה קודמת – מה אנו לומדים מהנשים מהכלה מאיסטנבול?
אז מה הגברים ב"כלה מאיסטנבול" מלמדים אותנו???

גבר נאה, כריזמתי, עשיר, מכבד נשים- חלומה של כל אישה- דמות הכרחית בכל טלנובלה.
הבן הבכור של המשפחה, שלקח, בעל כורחו, על כתפיו, את דמות האב והדאגה לאחיו הקטנים. פארוק, כמו רוב הגברים, נקרע בין בחירת ליבו, סורייה, לבין אימו, שאינה מוכנה לקבל את סורייה, ונמצא בתוך מערכת היחסים בין כל "כלה – וחמה".
גבר שיצפה בו, ילמד איך עושים את האיזון הראוי בין האישה שבחר לבין אימו שגידלה אותו. ניתן להבחין כי פארוק עומד לצידה של סורייה, תומך בה, ואינו מוכן לקבל או לשמוע מילה רעה עלייה. התייצבותו האיתנה מול אימו ומול כל מי שבא להקניט את סורייה, בסופו של יום משתלמת- ואימו אסמה מקבלת בסופו של יום את סורייה ככלתה.
מה פארוק מלמד אותנו? כשהאדם ממולך רואה- שאין פתח להזיז אותך ממחשבתך- הוא ייסוג. כשהגבר נותן לאימו אפילו פתח קטן- היא בקלילות נכנסת אל הפתח הזה ומצליחה לחרחר ריב.
עמידתו האיתנה של פארוק מול אימו בנושא הזה, והפתיחות מול סורייה- היא הנוסחה של קשר טוב ומצליח ומראה איך מתמודדים כשאתה באמצע מערכת היחסים בין אישתך ואימך.

פיקרט מרגיש כבן המקופח של המשפחה. פחות טוב מאחיו הבחור, פארוק, ומנסה להוכיח את עצמו.
הוא מאוהב באיפק, שהייתה מיועדת לאחיו, והוא נישא לה לבסוף. הוא טען שהוא אוהב אותה מאז שהיו קטנים, אבל לא באמת נתן לה להרגיש אושר ואהבה. זקוק שיספקו לו את צרכיו באופן מיידי.
כולנו מידי פעם מרגישים "הילד המקופח" בין האחים, פיקרט לוקח את זה צעד קדימה ומתחרה באחיו שאוהב ודואג לו, על חשבונו, אפילו אם זה להרע לו.
פיקרט מבטא ומתנהג כמו אדם בלי מחסומים ובלי "כללים". הוא לא מסתיר רגשות. הוא מתאהב במזכירתו בעודו נשוי כשאשתו נמצאת בדיכאון אחרי לידה. פיקרט אינו נלחם ברגשות שלו, הרגשות שלו מובילים אותו ולא הוא מוביל את הרגשות שלו.
מה הוא בא ללמד אותנו? להיות מודע לרגשות ולתחושות שלנו זה חשוב. אבל אין לתת לרגשות שלנו לנהל אותנו, אלא אנחנו צריכים לנהל את הרגשות שלנו. תחושה של "בן מקופח" "לא אהוב", הן תחושות שבתוכנו. אנחנו צריכים לנהל אותם ולהסתכל על הדברים מנקודת מבט אחרת, ולא לתת להן לנהל אותנו. בנוסף, מלמד אותנו שתחרות בין אחים היא טבעית, אך יש להיזהר ולדעת לשים את הגבול.

הילד הרגיש של משפחת בוראן. לא עובד בחברה המשפחתית. שקול. חכם. אוסמן מתאהב בסורייה, עוד לפני שידע על הקשר שלה עם אחיו, ומסתיר את רגשותיו. הילד המופנם שתומך בסורייה בהיותה בבית המשפחה ועומד לצידה בחיכוכים עם אימו. לא מזיק לאיש ונותן עצות חכמות וטובות. כשבורג'ו, אישה יפה, מתאהבת בו, קשה לו להאמין, אבל לבסוף הוא נותן לה הזדמנות כדי להשכיח מליבו את סורייה, אשת אחיו.
מה אוסמן מלמד אותנו? הוא מייצג את הצד הרגיש, המופנם והשקול שבתוכנו. גם אם אנחנו מרגישים משהו, לא חייבים לספר ולפגוע. נשאיר משהו לעצמו, וננסה להתמודד עם הלב שלנו לבדינו מבלי להשחית את היחסים עם הסובבים אותנו.

מייצג את הצד הילדי שבתוכנו. חמום מוח, מבטא רגשות בצורה קיצונית, מתנהג בצורה פראית ורוצה "כאן ועכשיו". קצת אבוד. עבר תאונת דרכים קשה, בה איבד את תחושתו ברגליים, ולא היה ברור אם יוכל ללכת בהמשך. בנוסף, מתאהב במשרתת שבביתו שתחילה ניצל את תמימותה ואהבתה אליו.
מה הוא בא ללמד אותנו? מזכיר לנו את היותנו בגיל הנעורים. פראים. עושים מה שאנחנו רוצים, כאן ועכשיו, בוחנים גבולות. לא מקבלים אחריות. לבסוף הוא מלמד אותנו שאי לקיחת אחריות פוגעת בנו. אנחנו אחראים למצבנו בכל מצב שנקלענו אליו, ורק ביכולתינו ובאפשרותנו הכח לשנות את המצב ואת הרגשות שלנו ואת התמודדות שלנו עם דברים.

אדם הוא האח החורג של בני בוראן. ילד מחוץ לנישואים שעשה אביו, והוא חי בתחושה שאביו לא הכיר בו ולא רצה אותו הוא יוצא להתנקם באחים שלו בגללו חטאו של אביו. הייתה לו ילדות קשה, כילד מוכה ע"י אביו החורג.
אדם הוא בעלה של דילארה. הוא עצבני ומכה את אשתו שמבקשת ממנו לעבור טיפול פסיכיאטרי/ פסיכולוגי. כגבר טיפוסי, תחילה הוא מתנגד לטיפול, ואז בדחיפה ולחץ נוסף של אישתו הוא מגיע לטיפול ונראה שהטיפול עוזר לו.
מה הוא בא ללמד אותנו? אדם מסמל אצלנו את יצר הנקמנות שבתוכנו. אדם שעשה לנו רע, טבע האדם לחפש נקמה בתקווה שזה ישיב את הנחת לאחר שנעשה לנו עוול. אדם בוראן בא ללמד אותנו שיצר הנקמה חודר לתוכנו, אל העצמות שלנו, הרקמות והורס כל חלקה טובה שבתוכנו. יצר הנקמה מרע לנו, ומתעתע בנו כשהוא אומר לנו שהוא ישיב לנו את הנחת. יצר הנקמה הוא בדיוק ההפך, הורס בתוכנו כל חלקה טובה, בעוד הסלחנות מרפאת אותנו ומשחררת אותנו.
בנוסף, התנגדותו הטבעית של אדם לטיפול פסיכיאטרי, ותרומתו ממנה בסופו של דבר, מלמדת אותנו שאין להיכנע לסטיגמה לגבי טיפולים אלה ולפנות אל טיפול במקרה הצורך.

נכנס לחיינו כעורך הדין לגירושין של סורייה. לא אוהב את פארוק. הוא רואה בפארוק את עצמו לפני שנים עם חברתו הראשונה (ששלט בה ולבסוף נהרגה בתאונת דרכים). חברתו הייתה זמרת, הוא קינא בה ורצה לכבול אותה אליו בתפקיד אישה מסורתית ושתעזוב את עסקי השירה. הוא רואה איך פארוק גורם לסורייה לעזוב את התחביבים שהיא אוהבת (נגינה על כינור ושירה בציבור), ומזהיר אותה מפני זה.
מה ג'אן מלמד אותנו? החיים קצרים. הוא מזכיר את זה כמעט בכל פרק שאנחנו רואים אותו. שתי נשים שהיה איתן בקשר נפטרו בנסיבות טרגיות (הראשונה בתאונת דרכים והשנייה- (בגום)- בניתוח ראש). אל תוותרו על התחביבים שלכן! תגשימו את עצמכן, אל תוותרו ואל תעצרו בשביל אף גבר- החיים קצרים, וחיים אותם רק פעם אחת.

אז האם הכלה מאיסטנבול היא טלנובלה שטחית או חינוכית?
ההפתעה הגדולה היא שהכלה מאיסטנבול תפסה תאוצה כמעט בכל בית ושומעים עליה כמעט בכל מקום. כל המגזרים, מכל האוכלוסיות, נשים וגברים – ונכנסה גם לבתים שמעולם לא ראו טלנובלה, לפחות לא מ- "בובה פראית" וניתן להבין למה.
בכלה מאיסטנבול דמויות רבות, נשיות וגבריות שכל אחד מאתנו יכול להתחבר אליה. הם מייצגים את עצמנו, את האישיות שלנו כבני אדם והם חווים חוויות ורגשות דומות לשלנו.
כל דמות מייצגת אופי אחר שטמון בתוכנו, בין אם הוא בא לידי ביטוי, ובין אם אנחנו לא מביאים את האופי הזה לידי ביטוי.
הסדרה מלמדת אותנו על משמעות החיים, על היותם קצרים, חד פעמיים, היא מלמדת אותנו לשלוט ברגשות שלנו, לא להיכנע ליצרי נקמה שהורסים אותנו, להיות נשים מועצמות וחזקות גם אם הולכים בניגוד לכללי החברה המסורתיים של האישה המסורתית והביתית. מלמדת אותנו על חשיבות העצמאות הכלכלית הנשית, והכי חשוב מלמדת אותנו- ללכת אחרי הלב….