שבט המסאי – מי אתם?

בני שבט המסאי הם בין השבטים הבודדים שהצליחו לשמור על המסורת וחיי הכפר חרף התפתחות העולם המודרני וניתן עדיין לפגוש בהם בקניה, טנזניה וזנזיבר.

בני שבט המסאי התיישבו בעיקר בקניה ובצפון טנזניה. הם שבט נוודים רואי צאן שהגיעו לשם לפני אלפי שנים ממצריים, עברו דרך אתיופיה, סודן והתיישבו בצפון קניה וצפון טנזניה.

הם הגיעו גם לזנזיבר לצורך פרנסת משפחותיהם, כיוון שהכלכלה מפרות אינה מספיקה כדי לספק צרכים בסיסיים כמו מזון (אורז, אוגאלי- מאכל מקומי שעושים מתירס, קניית פרות, בגדים, ורפואה בבתי חולים שהיא פרטית ויקרה).

הם חיים בכפר קהילתי. כולם בכפר מכירים את כולם. הם ידועים באומץ ליבם, בחיים ללא פחד. מתייחסים למוות כאירוע עצוב מאוד אך טבעי וחלק מהחיים.

בינם לבין עצמם המסאי מחולקים לשתי קבוצות-

פרה שחורה ופרה אדומה- ההבחנה הזאת נעשת בעיקר לצורך מידע עם מי אפשר להתחתן ועם מי לא. אפשר להתחתן עם אישה מקבוצה אחרת- שיהיה קשר דם כמה שיותר רחוק.

פרה שחורה- מחולקת ל- 3 קבוצות משנה: סיריה, לייזר, לטאיוק.

פרה אדומה- מחולקת ל- 3 קבוצות: מולל, מאקסיני, לוקומאנה, מאמאסיטה.

לא קשה לזהות אותם לפי הלבוש המסורתי הססגוני שמורכב מ- 3 בדים צבעוניים שהם קושרים לגופם, סימון של עיגול בכל אחד מהלחיים (שנעשה לילדים באמצעות מתכת חמה), ועקירת שתי השיניים הקדמיות התחתונות ויצירת חור.

שפת המהאא היא השפה המדוברת בבני שבט המסאי. אין אותה "בגוגל תרגום", והיא דיי קשה להבנה.

השבט הוא שבט מסורתי, חכם ,שהקים שלטון פנימי משלו – ראש השבט (זקן השבט) הוא השליט, בנוסף יש רשות שופטת- בית-משפט שבטי לפתרון סכסוכים אליו מגיעים ומעידים בנוגע לסכסוך מסוים, כשהפיצוי הוא בדרך כלל תשלום באמצעות פרות.

עונשים- רוב העונשים משולמים ע"י פרות. אבל על עונש של גניבה, המסאי מחמירים ולכן האדם שגנב גם צריך להחזיר את הפרות שגנב כפול 2 + עונש במקל-

עונשים במקל- לוקחים אדם, מפשיטים אותו, וקושרים אותו לעץ, עם הפנים לכיוון עץ, לוקחים כ- 20 גברים ומכים אותו 70 פעם בעוצמה חזקה עד שכמעט הוא מאבד את ההכרה. לאחר מכן, מורידים אותו ומרפאים אותו עם מלח (ששורף גם כן). זהו עונש אכזרי מאוד שניתן למי שמעז לגנוב. לכן אחוזי הגניבה בשבט נמוכים מאוד, ובכלל, בני שבט המסאי נחשבים אמינים מאוד בעניין שמירה על רכוש.

הם נעזרים בתרופות מקומיות שהם מכינים בעצמם מהטבע לריפוי מחלות וכמעט ואינם נעזרים ברפואה מערבית. בשנים האחרונות, הם נעזרים בבתי חולים ממשלתיים במצבים אקוטיים. יש חשיבות רבה לערך חיי האדם, ולכן במצב של חולי, כל הכפר יתגייס במתן כסף לצורך שליחת האדם לבית-החולים.

עיסוקם העיקרי של הגברים בשבט המסאי הוא – רואה צאן. גידול פרות, כבשים ועזים. המסאי אוהבים את הפרות שלהם, שנחשבות יותר יקרות- כ- 300$ לפרה, מטפלים ,מגדלים ומטפחים את הפרות כאילו היו לילדיהם- משקיעים בהם בחיפוש אחר מזון עבורם ותרופות לטיפול וריפוי. הצרה הכי גדולה של השבט הן המחלות שתוקפות את הפרות וממיתות אותן בזו אחר זו .

ככל שלאדם יש פרות רבות יותר, הוא נחשב עשיר ומיוחס יותר בשבט ויכול להינשא למספר רב יותר של נשים, מאחר ויכול לשלם עבורם בפרות ולכלכל אותן.

תזונה עיקרית מורכבת מ- חלב ובשר. (אבל לא מערבבים). בני שבט המסאי רזים מאוד ועיקר תזונתם היא מחלב פרה – פעם ביום אם הפרה מניבה והתמזל מזלם. את הבשר אוכלים בדרך כלל בטקסים וחגיגות מסורתיות.

כיום עיקר תזונתם הוא מאורז ואוגאלי- האוכל האפריקאי המסורתי.
ידוע שבני השבט לא אוכלים דגים.

החגיגות כוללות עמידה בחצי עיגול וריקוד מסורתי שכולל קפיצות לגובה. בני השבט ידועים כמנתרים טובים מאוד. ככל שאתה קופץ גבוה יותר, אתה נחשב טוב יותר וחזק יותר. בזמן הקפיצות בני השבט עושים מוזיקה קולית מגרונם, ולהנאתם הם מערבבים דם של פרה- אותה לוקחים מצווארה ושותים.

הגבר, או משפחתו בוחרים את הכלה המיועדת ומגיעים למשפחתה לבקש את ידה. התשלום עבור כלה הוא בדרך כלל 10 פרות + תלוי בכלה ובמשפחתה ובדרישתם עבורה. ככל שהמשפחה יותר עשירה ומיוחסת, כך גם התשלום עבור הכלות במשפחה, הוא גבוהה יותר. לאישה אין זכות בחירה בעניין זה והיא ממלאת את תפקידה המסורתי בהבאת ילדים, הכנת אוכל, כביסה, וטיפוח הבית והתא המשפחתי.

בעבר- חתן מיועד היה צריך להיות חזק ואמיץ, וכמבחן אומץ, טרם מבקש להינשא עליו לצאת ולצוד אריה. כאשר מגיע עם רעמת האריה לכפר, מבינים כי עבר את מבחן האומץ ועכשיו הוא מוכן להקמת משפחה והגנה עליה.

התייחסות לקיום יחסי מין מאוד מודרני יחסית לשבט מסורתי. צעירים יכולים לקיים יחסי מין באופן חופשי, והאישה יכולה להיענות באופן חופשי מבלי לחשוש מהחברה. הם מתייחסים לעניין זה באופן טבעי וחופשי. אישה שמגיעה לנישואים עם ילד – זו לא בעיה, ואף מתייחסים לכך באופן חיובי שכן, מעיד על היותה פורייה. הילד ייחשב כבנו של הבעל אפילו אם אין קשר דם.

בני השבט ידועים בקבלת אורחים מכובדת. הם מאוד מנומסים ותמיד יכבדו אורח במזון ושתייה. גם ממה שאין להם. כן, את כל האורחים. אם יודעים שאורח עתיד להגיע, יתכוננו ויכינו עבורו מבעוד מועד – חלב פרה, אותו שומרים בתוך כלי מעץ שקוראים לו- "קלאבש", ואם בישלו בשר- אז ישמרו לו את החלק הטוב שבבשר- את הצלעות.

הצעירים מתגייסים לצבא שבט המסאי מגיל 15 עד 25 והאחריות להגן על השבט מפני אויבים או חיות מסוכנות מונח על כתפיהם. הם נחשבים ללוחמים בשם- "מורן"- וזו גאווה גדולה להיות לוחם בשבט. ההתגייסות לצבא אינה נעשית בכפייה, אלא בהתנדבות, אבל התנדבות מאוד פעילה של כמעט כולם, כיוון שכך יעילותך ותרומתך לשבט נמדדת- דבר שיגדיל את סיכוייך למצוא כלה טובה.

טקס מעבר מילדות לבגרות-

הנער (מגיל 17 + בדרך כלל), יושב מול כולם, ומול מוהל וחותכים לו את העורלה וקושרים אותה סביב איבר מינו ללא שימוש בהרדמה. על הנער שהופך עתה לגבר לשבת עם ארשת פנים חתומה ולא להראות שום סימן של פחד או כאב- מבחן האומץ שלהם שהופך אותן ללוחמים- "מורן". אם מישהו מעז להראות סימן לכאב, (אפילו אם מזיז עפעף או קומץ שפתיים), נחשב לפחדן שהביא בושה למשפחתו. אם תשאלו אותם, הם לעולם לא יסכימו לעשות את הטקס שוב, הכאבים הם עצומים ובלתי נשכחים, אבל רובם עומדים בזה בגבורה בעיקר מהחשש להביא בושה למשפחתם ולהיות ללעג עד לסוף חייהם.

הנערה- עוברת טקס מילה בה חותכים את הדגדגן ו/או את השפתיים באיבר המין ללא הרדמה מקומית. חרף התייחסותה של החברה המערבית לטקס זה, וחלק מהתייחסותן של הנשים שקיבלו חינוך מחוץ לשבט, בנות השבט מחכות בקוצר רוח לטקס זה, ומבקשות לעשותו כיוון שמבינות שהטקס יעיד על התבגורתן ומוכנותן להתחתן. הטקס נעשה ללא הרדמה מקומית וללא כלי חיטוי, אולם פגיעות בעניין זה נעשות בהשתקה והסתרה ולכן לא ידוע כמות הנפגעות מהטקס אם בכלל..

נציין שממשלת טנזניה אוסרת על קיום טקס המילה לנשים, ברם ברוב קהילות השבט הדבר ממשיך להיעשות בהסתרה מהממשלה.

כאמור, היום נוכל להיפגש עם בני השבט בקניה, בטנזניה ובזנזיבר. זנזיבר היא לא ביתם, אך מגיעים לשם לצורך פרנסה. עקב אומץ ליבם , הבנתם בבבעלי חיים ואי החשש מהם, וכמובן- אמינים בענייני רכוש, מועסקים בעיקר כשומרים בבתי מלון ומוכרים תכשיטים שמכינות בנות השבט. הם מאוד מנומסים, חברותיים ואמינים.

החינוך לכבוד האחר, החשש הגדול מבושה והעונשים הכבדים שמוטלים עליהם על התנהגות לא ראויה היא שחינכה אותם להיות אמינים, חברים ועובדים טובים.